לימוד הלכתי מונחה

בתאונת דרכים קשה שארעה השבוע התברר שלא היה רשיון נהיגה לנהגת. הרכב שבו נהגה היה של חברה, ולטענתו היא לקחה את הרכב ללא רשות. לשאלה מדוע לא דווח למשטרה על כך, השיב שלא רצה להפליל את חברתו. נתבונן במקורות כדי ללמוד האם יש מקום לטענה כזו.

עקב הדיונים האחרונים בבג"ץ בנושא הריסת בתים (של ערבים), שירו מהם על יהודים, בחרנו להקדיש דף לימוד מונחה זה בנושא "בל תשחית" בזמן מלחמה. בדף זה ברצוננו לעמוד על נושא עקירת עצים והשמדת רכוש של האויב תוך כדי מלחמה על פי השקפת התורה.

ב"ה מושרשת בנו חגיגת יום עצמאותנו, יום בו הוחל שלטון יהודי בארץ ישראל לאחר שנים רבות של גלות שהינה חילול ה' גדול. אך יש להבין מה ענין זכירת היום ההוא, ומה השפעתו עלינו כיום. להתרפק על העבר זה נחמד, אך האם אין מעבר לכך?

לקראת ההערכה ה"דמוקרטית" בנושא ארץ ישראל ועוד... ראינו לנכון לברר את מקור סמכותה של ממשלה בישראל.

מאז יציאת מצרים ועד ימינו אנו נאבקים אנו עם אויבנו. החשיבות בעצם המלחמה ברורה ואין כאן המקום להרחיב על כך. אך מה דין השמחה בעת הנצחון? האם אנו אמורים לשמוח כאשר אנו משמידים את אויבנו? האם אפשר שלא לשמוח? מקורות ללימוד עצמי.

בעולם המודרני אנו רגילים לזלזל (מאוד) בערכה של מילה שנאמרת או נכתבת. אין הכוונה רק להפרת הבטחות, אלא גם לעצם אמירת מילים "סתם", "בצחוק", "בלי שהתכוונתי" וכדומה. בציבוריות הישראלית הדבר הוא בהחלט תופעה מוכרת, כמעט לאף אמירה אין ערך, ושום התחייבות (מילולית, כרגע) אינה נלקחת ברצינות. הפעם ברצוננו לעמוד על גישתה השונה של היהדות לעניין.

בזמן האחרון אנו עדים לשטף גדול של שביתות בציבוריות הישראלית. נדמה שנשק השביתה הפך לכלי המרכזי בידיהם של ציבורי הפועלים כדי להשיג מטרות שונות; מה דעת התורה לגבי נשק זה? האם ישנה התיחסות לדיני עבודה, באמירות של תורת ישראל?

מאמר זה פותח צוהר לבאים מבחוץ המנסים לתאר את עולמו של בן התורה בהיותו בישיבה. רבים הם ההבדלים שבין חיי האדם מתוך עולמה של תורה לאדם שחיי מתוך השפעה של התרבות הכללית. אחד מן ההבדלים הבולטים זה היחס אל הזמן.